ערעור המדינה על קולת העונש שגזר בימ"ש קמא

השופט אל"ם יעקב לירז :

בעקבות הסדר טיעון שנערך בין הצדדים בבימ"ש קמא, הודה המשיב בשלוש עבירות:

א.      חברות והתאחדות בלתי מותרת, בכך שהיה חבר בארגון גדודי חללי אל-אקצה מחודש מאי ועד לחודש אוקטובר 2005.

ב.      סיוע לעבריין, בכך שהמשיב רכש רכב גנוב מתושב מחנה פליטים ג'נין ומסר את רכבו מספר פעמים לאחד בשם יאסר נזל שהיה חמוש ברובה M-16, וגם הסיע אותו מספר פעמים לבקשתו.

ג.        ירי לעבר אדם, בכך שהמשיב וחברו ירו באמצעות רובה מסוג קלצ'ניקוב לעבר כוחות הביטחון שנכנסו לקבאטיה.

במסגרת הסדר הטיעון, הגיעו הצדדים לכלל הסכמה לפיה התביעה תטען ותבקש להשית על המשיב 5 שנות מאסר לריצוי בפועל, כתקרה, ומאסר התנאי לשיקול דעת ביהמ"ש, ואילו הסנגור יטען לכל תקופה שירצה.

לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים לעניין העונש, גזר בימ"ש קמא על המשיב עונש מאסר בן 80 חודשים, מתוכם 40 לריצוי בפועל מיום מעצרו, והיתרה על תנאי ל-5 שנים מיום צאתו מהכלא, והתנאי שלא יעבור עבירה שבה הורשע או עבירה דומה אחרת.

התביעה מערערת על גזר דינו של בימ"ש קמא וקובלת על כך שבימ"ש קמא לא גזר את העונש המרבי אליו עתרה התביעה, היינו 5 שנות מאסר בפועל. עיקר טענתו של התובע הצבאי הינה כי 40 חודשי מאסר בפועל הן סטייה מהותית לקולא מרמת הענישה המתחייבת בגין העבירות בהן הורשע המשיב, המצדיקה את התערבות ביהמ"ש לערעורים. עוד טען התובע כי ביהמ"ש נימק את גזר דינו, בין השאר, בכך שבכתב האישום נאמר שהנאשם ביצע ירי לעבר כוחות ביטחון, אך לא היה פירוט לגבי המרחק בממנו בוצע הירי, ולא ניתן פירוט לגבי המקום שבו התמקם המשיב והאם ירה לעבר סיור רכוב או סיור רגלי.

לדעת התובע, לאור הילכת רומחי (ע' איו"ש 2020/04 התוב"ץ נ' רומחי), אין עוד חשיבות לתיאור המקום שממנו יורה המשיב או למרחק אל המטרה, ובכל מקרה הוא נחשב כמי שיורה על מנת לפגוע.

עיינו בגזר דינו של בימ"ש קמא ולא מצאנו מקום להתערב בו.

המדובר במקרה שבו התביעה עצמה עתרה לתקרת ענישה של 5 שנים, והמשמעות היא שהיה לתביעה מקום לחשוב, כי ביהמ"ש לא ייעתר לה ויגזור על המשיב את העונש המרבי שהיא ביקשה.

יתר על כן, תמימי דעים אנו עם בית משפט קמא כי בנסיבות הנדונות, ראוי המשיב להקלה. המשיב היה חבר בגדודי אלאקצה 5 חודשים בלבד, ופרט להסעת עבריין ולמעשה ירי אחד, לא היה שותף לעבירות ביטחוניות. חשוב להדגיש גם , כי המשיב הסגיר את עצמו מרצון, ובימ"ש קמא התרשם מדברי החרטה שהשמיע המשיב בפניו.

בנסיבות אלה, אף שעבירת הירי כשלעצמה הינה עבירה חמורה ביותר ומחייבת, ככלל, ענישה חמורה בהתאם, בנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון, העונש שהוטל על המשיב אינו חורג במידה כזו המחייבת את בית משפט זה להתערב בגזר דינו  של בימ"ש קמא.

על כן אני ממליץ לחבריי לדחות את הערעור.

האב"ד אל"ם דני פרידמן :

אני מסכים.

המשנה לנשיא סא"ל נתנאל בנישו :

אין לי אלא להצטרף לקביעותיו של חברי כבוד השופט אל"ם יעקב לירז. יחד עם זאת, לנוכח הניתוח אותו ערך בימ"ש קמא בנוגע לשאלת אפקטיביות הירי, מצאתי לשוב ולהדגיש כי בהיות עבירת הירי עבירה התנהגותית, רמת הענישה שנקבעה לגביה אינה תלוית אפקטיביות הירי, רכיב אשר מידת השפעתו על הענישה צריכה להיות מוגבלת (ראה עניין רומחי דלעיל וכן ע' 1818/07 אבו חנאני נ' התוב"ץ).

הוחלט כאמור, בפסק דינו של השופט אל"ם יעקב לירז.